זכות העמידה היא תנאי הסף הקובע מי רשאי להשמיע את טענותיו בפני בית המשפט. יש לזכות זו גם משמעות בהליכים אזרחיים, אולם עיקר משמעותה הינה בהליכים כנגד רשויות השלטון ובעניינים מנהליים.

כללי זכות העמידה נקבעו על ידי בית המשפט העליון, כאשר בתחילה, נדחו פניות של עותר המבקש להביא לדיון בעתירה אינטרס ציבורי, והיה עליו להראות כי קיים לו עניין אישי בעתירה, ולא רק שמירה על ערכים כלליים.

עם השנים, הקלו שופטי בית המשפט העליון בזכות העמידה, וכיום, גם עותר ציבורי שלא נפגע אישית ושאינו צד לסכסוך, יכול לפנות בעתירות לבג"צ.

באשר לתחום המכרזים, העמדה הראשונית שאימץ בג"צ (בתקופה שטרם חקיקת חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תשס"א- 2000 כאשר עתירות בנושאי מכרזים היו נדונות בפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ), היתה כי זכות העמידה הינה מצומצמת ביותר, ורק מי שהיה זכאי לזכות במכרז יכול היה להשמיע טענותיו בהליך המשפטי.

וכך למשל קבע כבוד השופט ויתקון [1]‏: "מימים ימימה שנינו שרק מי שעצמו היה זכאי לזכות באותו מכרז, "זכות העמידה" נתונה בידו להתריע על פגמי המכרז. על העותר להתגבר איפוא על פסילתו הוא בטרם נוכל לשמוע מפיו תלונות על זכיית יריבו."

במילים אחרות, על העותר היה להוכיח את כשירותו לזכות במכרז, בטרם יוכל להשמיע את טענותיו כנגד הליכי המכרז. ברור כי לעיתים נדירות ביותר, אם בכלל, הצליחו עותרים לעבור משוכה זו.

עם השנים, החלה הפסיקה להכיר בזכות העמידה של מציע, גם אם הצעתו נפסלה בשל פגמים שנפלו בה, וזאת במקרים בהם היה חשש כי הותרת תוצאת המכרז הפגום על כנו פוגעת באינטרס הציבורי ובשלטון החוק. וכך למשל, כשהתברר בדיון כי בכל ההצעות שהוגשו למכרז - לרבות בהצעת העותר - נפל פגם, נמנע בית המשפט מלדחות את העתירה על הסף למרות העובדה שהעותר לא היה זכאי לזכות במכרז, ובעידודו, הסכימו הצדדים על עריכת מכרז חוזר [2].

 

עם השנים, הורחבה במעט זכות העמידה, ונקבע[3] כי כאשר הסעד המבוקש הוא ביטול המכרז או ביטול הזכיה בו (להבדיל מקביעה כי הצעתו של פלוני היא הזוכה במכרז), ישקול בית המשפט להרחיב את זכות העמידה על בסיס כמה שיקולים ובינהם: הפגם שנפל בהצעות (של הזוכה ושל העותר) או בהליך המכרזי, והאם פגמים אלו הינם מאותה "משפחה" או מאותו השלב בהליך המכרזי (למשל: שניהם נוגעים לערבות או לתנאי הסף).

 

הרחבה נוספת- משמעותית, עשתה הפסיקה בעניין מפעל הפיס[4], הלכה בה נקבע כי גם כאשר הפגמים עליהם מלין העותר, אינם מאותה משפחה או אינם מאותו השלב בהליך המכרזי, קיימת זכות עמידה למי שהצעתו לא זכתה, וזאת בשל האינטרס הציבורי והשמירה על שלטון החוק. הלכת מפעל הפיס קבעה כי די בכך שהעותר מבקש לפסול את המכרז (ולא לבחור בהצעתו כזוכה) כדי להקנות לו זכות עמידה.

ראוי לציין כי למרות ההרחבה, בתי המשפט פירשו את הלכת מפעל הפיס באופן דווקני- והתנו את זכות העמידה בכך שמדובר בהליך משפטי שתכליתו הינה ביטול המכרז. וכך למשל, כאשר העותרים ביקשו להכריז עליהם כעל זוכים במכרז ולא דרשו רק את ביטולו, נדחתה עתירתם בנימוק של העדר זכות עמידה.

 

מאז הלכת מפעל הפיס, ניתן לראות כי לצד הפרשנות הדווקנית, התפתחה מגמה המרחיבה את זכות העמידה ביחס להליכים משפטיים נוספים הקשורים להליך המכרזי, אולם אינם מבקשים לאיינו ולבטלו.

בעניין אפקון[5], כדוגמה, איפשר בית המשפט לגורם אשר כלל לא הגיש הצעה במכרז, אך יכול היה להיחשב כמציע פוטנציאלי, לעיין במסמכי המכרז.

מגמה נוספת ניתן למצוא בפסק הדין שניתן בעניין בלוק ואבני הצפון[6], במסגרתו קבע בית המשפט, כי לעותרת- שכלל לא התכוונה להגיש הצעה במכרז ולא יכולה היתה להגיש הצעה (קרי- היא אינה מציע פוטנציאלי), יש זכות עמידה לתקוף את המכרז, שכן היא הציגה אינטרס הראוי להגנה. באותו מקרה, ביקשה העותרת, חברה לייצור חומרי בניין הרוכשת את חומרי הגלם מן המחצבה, לחייב את המזמינה לכלול במסמכי המכרז חוות דעת של רשות ההגבלים העסקיים. המזמינה סירבה, ועל כן הוגשה העתירה. בית המשפט ניתח את זכות העמידה וקבע כי לעותרת אינטרס אישי נוכח חששה מפני פגיעה כלכלית בה, אם ייבחר במכרז גורם בעל עמדה ריכוזית בשוק, שייגרום לעליית מחירים, ועל כן קיימת לה זכות עמידה. לגופו של עניין חייב בית המשפט את המזמינה לכלול במסמכי המכרז את חוות הדעת האמורה.

 

מן המקובץ עולה, כי בתי המשפט פותחים כיום את שעריהם ביתר קלות לעותרים אשר מבקשים סעד של עיון במסמכי המכרז ו/או הוספת תנאים להליך המכרזי, והכירו אף באפשרות של עותרים שכלל לא הגישו הצעה למכרז (או לא יכולים היו לעמוד בתנאי הסף הנדרשים לשם הגשת הצעה), כל עוד אלו הראו אינטרס אישי ו/או ציבורי הראוי להגנה. לעומת זאת, בבואם של בתי המשפט לדון בביטול המכרז, נמשכת המגמה המפרשת בדווקנות את הלכת מפעל הפיס.

 

• הכותבת מתמחה בדיני מכרזים ומשפט מנהלי ומובילה תחום זה במשרדנו

 

[1] בבג"ץ 19/79 יוליאן רוזמן נ' עיריית אשקלון, לג(3) 803 (1979)‏

[2] בג"ץ 725/88 יוסף בוכריס נ' יצחק קעטבי, ראש המועצה המקומית קרית עקרון, מג(3) 837 (1989)

[3] ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, מח(3) 749 (1994)

[4] ע"א 8416/96 אי. איי. אם אלקטרוניקס נגד מפעל הפיס

[5] רע"א 3888/15 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' ארד בע"מ

[6] עת"מ 30940-08-18 בלוק ואבני הצפון תעשיות בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל